כדאי לשתף את המטרות שלי או לשמור אותן לעצמי?

אחרי שהצבתי לעצמי מטרות, למי כדאי לי לספר עליהן, אם בכלל?

החלטתי למשל ללמוד פסנתר או להחליף עבודה או לתרגל יוגה כל בוקר – כדאי לי לספר על זה לחברים? למשפחה? לאנשים אחרים שעוסקים באותם תחומים?

התשובה קצת יותר מורכבת ממה שנראה.

בהרצאה פופולרית של TED, דרק סיברס הסביר למה לא כדאי לשתף את המטרות שלנו עם אנשים אחרים. ההסבר הוא שיש עבודה שצריך להשקיע כדי להשיג את המטרה, ואם נשקיע אותה ונצליח בה, נקבל את הסיפוק מההצלחה. אם כן נשתף את המטרה שלנו עם אחרים לפני שהתחלנו בעבודה לקראתה, נקבל כבר בהתחלה הערכה חברתית, מחמאות ודימוי משופר בעיני אחרים – כלומר נרגיש כאילו כבר קיבלנו את התגמול החברתי על ההצלחה עוד לפני שהתחלנו, מה שיוריד לנו את המוטיבציה לעשות את העבודה.

המסקנה שלו היא שאם נשתף את המטרות שלנו עם אחרים, יש פחות סיכוי שנשיג אותן. מסקנה לא אינטואיטיבית ומפתיעה, שהביאה מיליוני צפיות להרצאה הזאת. אנחנו יודעים מניסיון שדווקא כדאי לשתף אנשים אחרים במטרות שלנו. הם יכולים לתרום רעיונות או קשרים, לשתף פעולה, לפתור בעיות, לעודד וללוות אותנו בדרך. איך הניסיון הזה מסתדר עם המסקנה של סיברס שלא כדאי לשתף מטרות?

הרצאות של TED הן מחכימות, אבל גם נועדו להיות בידור קליל, ובהרצאה של 3 דקות קשה להיכנס לעומק העניינים. דרק סיברס הוא בחור חכם והוא הכניס להרצה הקצרצרה הזאת גם את הפתרון לבעיה במשפט אחד ממש לקראת הסוף.

נגיד שהחלטתי לרוץ מרתון. סיפרתי לכל החברים שאני הולכת לרוץ מרתון. סיפרתי גם למשפחה שאני הולכת לרוץ מרתון. פרסמתי פוסטים בפייסבוק על התוכניות שלי לרוץ מרתון. יצרתי לעצמי תדמית חדשה של מישהי שרצה מרתונים ועוד לפני שעשיתי צעד אחד, כבר קיבלתי את ההערכה החברתית המספקת, כאילו אני רצה מרתונים כבר שנים. מה מונע ממני עכשיו להסתפק בהרגשה הטובה הזאת ולא להתחיל להתאמן באמת לקראת המרתון?

איך לשתף מטרות ועם מי?

השאלה האמיתית היא לא "האם לשתף מטרות" אלא איך לשתף אותן ועם מי. כשסיפרתי לחברים ולמשפחה ולפייסבוק שאני הולכת לרוץ מרתון, הייתי צריכה להוסיף חיזוק אחד משמעותי: "אני הולכת לרוץ מרתון ואני צריכה להתאמן מעכשיו חמש פעמים בשבוע. תשאלו אותי אם התאמנתי ואם אני לא מתאמנת – תזכירו לי שאני רוצה לרוץ מרתון וצריכה להתאמן!" ניסוח כזה לא ממש ייתן לי תחושת סיפוק דמיונית מהצלחה שעוד לא קרתה.

הרעיון פה הוא להוריד את המטרה לקרקע, ממעמד של "חלום שאולי יום אחד אני אגשים" לדבר קונקרטי שצריך לעשות צעדים מעשיים לגביו, ושאנשים אחרים יכולים לבדוק אם אני עושה את הצעדים המעשיים האלה או לא.

האנשים שמתאימים לשיתוף מטרות צריכים להיות מעודדים ומפרגנים, וצריך לבחור אותם באופן סלקטיבי. כשיש למי לדווח, ובמיוחד אם אלה אנשים שאני אהיה גאה לדווח להם על ההתקדמות שלי – המוטיבציה לפעולה בכיוון המטרה תעלה.

במקום לשתף חלומות, שתפו משימות שצריך לעשות בפועל לקראת המטרה ותמצאו את את האנשים המתאימים שילוו אתכם בדרך.

לינקים:

ההרצאה של דרק סיברס עם כתוביות בעברית

איך לקבוע מטרות

 

שתפו

3 Replies to “כדאי לשתף את המטרות שלי או לשמור אותן לעצמי?”

  1. וואו, איזה שינוי מחשבתי עשית לי שבא בדיוק בזמן, אחרי שסיימתי לקרוא את הספר "הרשימה" – ששם הוא מבקש מאנשים לצעוק את החלומות שלהם, וזה הרגיש לי משהו קצת מאיים ולא מחובר למציאות. עם ההרצה הזו בהחלט אני יכולה להבין למה הכוונה טוב יותר 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *