אחד הטריקים השימושיים ביותר בקבלת החלטות היא לדמיין שאנחנו צריכים לתת עצה למישהו אחר.
"הצלחה נובעת מאיכות ההחלטות שאנחנו עושים וממידת המזל שיש לנו. אנחנו לא יכולים לשלוט במזל, אבל אנחנו יכולים לשלוט בדרך שבה אנחנו מקבלים החלטות."
(דן וצ'יפ הית', Decisive)
"אנחנו יכולים לשלוט בדרך שבה אנחנו מקבלים החלטות" נראית אמירה די כללית, ואחת הדרכים למקד אותה היא להזכיר לעצמנו דבר שכולנו יודעים מניסיון החיים – שקל יותר לתת עצות לאחרים מאשר לעצמנו.
אפשר לנצל את זה לטובתנו.
כשאנחנו עומדים בפני החלטה שקשה לקבל, הרגשות משתלטים, ולא לטובה. כמה מאפיינים נפוצים כשניצבת מולנו החלטה קשה הם:
- הראש חוזר שוב ושוב על אותם טיעונים.
- גם אם אין שום מידע חדש לגבי ההחלטה, אנחנו משנים את דעתנו מיום ליום.
- קשה להבחין בין עיקר לטפל.
מה שחסר במקרים האלה הוא בעיקר פרספקטיבה שתאפשר לנו להתרכז במה שחשוב.
כדי לקבל פרספקטיבה לפני החלטה קשה, עדיף לשאול את עצמנו מה היינו אומרים לחבר/ה טוב/ה לעשות במצב הזה?
כשאנחנו נותנים עצות לאחרים – כלומר מסתכלים מבחוץ על הבעיה של מישהו אחר, כשהוא נתון בסערת רגשות ולא מצליח לקבל החלטה – אנחנו מייחסים פחות חשיבות לרגשות טווח קצר, ובמקביל אנחנו נותנים עדיפות לגורמים החשובים בקבלת ההחלטה, במקום לרפרף בין כל המשתנים ולהסתובב סביב עצמנו במעגלים שלא נגמרים.
הפרספקטיבה החיצונית ותפיסת מרחק מהצד הרגשי של הבעיה עוזרים לנו לקבל החלטות יותר טובות.