בכל פעם שאנחנו מוצאים את עצמו עמוסים, עייפים ומנסים לתמרן בין יותר מדי משימות ומחוייבויות, כדאי לעצור ולחשוב כמה מהדברים שאנחנו עושים הם באמת חיוניים?

בכל פעם שאנחנו מוצאים את עצמו עמוסים, עייפים ומנסים לתמרן בין יותר מדי משימות ומחוייבויות, כדאי לעצור ולחשוב כמה מהדברים שאנחנו עושים הם באמת חיוניים?
שאלה שחוזרת שוב ושוב כשאני מלמדת ניהול זמן היא איך להחליט מה לעשות מתי, כשאנחנו חיים בעומס בלתי פוסק. בשביל להתנהל בתוך העומס הזה, המיומנות של קביעת סדרי עדיפויות היא קריטית.
לחלום על העתיד זה נחמד וגורם להרגשה טובה, אבל כשזה מגיע ליישום ולחתירה להשגת המטרות, החשיבה החיובית לא מספיקה.
חשיבה חיובית היא כלי שימושי להגשמת מטרות, אבל צריך להשתמש בה בזהירות ובחכמה. כשבוחרים מטרות לחיים, רצוי וצריך לדמיין את התוצאות הרצויות, ואפילו לתת להן ביטוי ספציפי בכתב או בדרך אחרות, אבל חשוב גם לא לעצור שם, לא להסתפק בהרגשה הטובה שנותנת לנו החשיבה החיובית.
הרבה פעמים אנחנו מציבים לעצמנו מטרות מתוך תחושה או תקווה שאחרי שנשיג אותן (נתקבל לעבודה חדשה, נסיים עוד קורס, נמצא את הדירה המושלמת), נגיע למצב של אושר ושקט נפשי ולא נצטרך להתאמץ יותר. זה לא לגמרי נכון.
אחרי שהצבתי לעצמי מטרות, למי כדאי לי לספר עליהן, אם בכלל?